Hebrew Abstract: מאמר זה עוסק בשאלת ההצדקה של "השוואה כלפי מטה" בחינוך. השוואה כלפי מטה מתרחשת כאשר שוויון מושג על-ידי החלשתם של החזקים והורדתם לדרגתם של החלשים. על פניו, השוואה כלפי מטה נראית בלתי יעילה, בלתי רציונלית ובלתי מוסרית, כזו המונעת מקנאה גרידא. במאמר זה אטען כי בניגוד לאינטואיציה ראשונית זו, ישנם מקרים בהם השוואה כלפי מטה הינה מוצדקת ואף הכרחית לשם השגת צדק, וחינוך הוא אחד מהם. הטיעון במאמר מתחלק לשניים: טיעון פילוסופי נורמטיבי, וטיעון משפטי. הטיעון בחלקו הראשון של המאמר מתבסס על הדיון הפילוסופי העכשווי העוסק בצדק חלוקתי בחינוך, ועיקרו שבשל היותו של חינוך "טובין מדרגי", כלומר כזה שערכו נקבע באופן יחסי למצם של אחרים, אין די בשיפור מצבם של החלשים על מנת לקדם צדק, ופעמים רבות הגבלת היכולת לרכוש יתרון היא הכרחית לשם כך. חלקו השני של המאמר, ושם מצוי עיקר תרומתו, עוסק בניתוח ההיבטים המשפטיים של הגבלת יתרון בחינוך. הניתוח מתמקד בשני תחומים מרכזיים, שלשניהם השפעה מכרעת על צדק חלוקתי בחינוך, ובשניהם עוסק המשפט באופן מקיף ותדיר: הקצאת משאבי חינוך ושיבוץ תלמידים לבתי-ספר. מסקנתי מניתוח המשפט הנוהג ביחס לסוגיות אלו הינה כי בעוד שהמשפט הישראלי מעניק הגנה רחבה לעקרון השוויון בחינוך, ואף מכיר בשוויון החינוכי כזכות חוקתית, הרי שהגנה זו מתמקדת בעיקר באמצעים של מניעת הפליה, והסרת חסמים פורמליים, אותם ניתן לאפיין כאמצעים של "השוואה כלפי מעלה". אמצעים המקדמים שוויון באמצעות מניעת יתרון אינם זוכים, בדרך כלל, להגנת המשפט. הדיון במאמר יראה מדוע היעדרם של אמצעים להגבלת יתרון פוגע ביכולתו של המשפט לקדם באופן משמעותי שוויון בחינוך. המאמר מצביע, עם זאת, על מספר פסקי דין, תקנות והחלטות של משרד החינוך מן השנים האחרונות המאמצים מגבלות על רכישת יתרונות חינוכיים. יתכן ויש באלו כדי להעיד על תחילתה של מגמה המכירה בהכרח שבהגבלת יתרון, במקרים המתאים, לשם מימוש צדק בחינוך. מגמות אלה יש להרחיב ולהעמיק
