המאמר מציג מודל מועדון שונה מאשר המודל המוצע של ברמן לשם הסבר ההתנהגות של הקהילה החרדית. מודל המועדון שמציג ברמן מסביר את השהות הארוכה בישיבה וההימנעות מיציאה לחיי עבודה בקהילה החרדית כתופעות שמקורן בפרדוקס הסובסידיה. סובסידיית הדחייה/שחרור מן השרות הצבאי וסובסידיות אחרות גורמים למי שמחוץ לקהילה לנסות וליהנות מן השירותים וההטבות. כדי למנוע זאת מקבלים עליהם בני הקהילה קרבן בדמות שהות ארוכה בישיבה שהוא מס כניסה כבד מדי לאנשים שמחוץ לקהילה. ניסוח אלטרנטיבי של המודל, המוצע במאמר, מבוסס על הטענה שהעלות המוטלת על הפרט החרדי, כדי לגרום לאספקתם של השירותים, מהווה בעצמה מס כניסה כבד. לפיכך הקורבן הכבד של שהות ממושכת בישיבה אינו יכול להיות מוסבר רק ע"י הצורך בהרחקת המבקשים ליהנות מן השירותים. בנוסף לכך אנו סבורים ששרות של מניעת השפעה חילונית הוא אחד מתפקידיה החשובים של הקהילה החרדית שרות שברמן מתעלם ממנו. גם המאמצים שעושה הצבור החרדי לשוות לחיים הצבורים צביון דתי סותר במידה מסוימת את ההנחות של המודל של ברמן בעוד שמאמץ כזה הוא עקבי עם המודל המוצע על ידנו. שתי הגישות, המיוצגות ע"י שני המודלים, שונות במסקנתן לגבי מדיניות גיוס בני ישיבה שתיטיב גם עם האוכלוסייה החרדית. לפי המודל של ברמן חיוב מלא בשירות צבאי יפעל להעלאת הרווחה של הצבור החרדי והלא חרדי כאחד ופטור מן הצבא אינו מומלץ. לעומת זאת הגישה שהוצגה על ידי טוענת שחיוב בשרות צבאי יפגע ברווחת הצבור החרדי. לפיכך ההמלצה היא לפטור משירות צבאי לאחר שהות לא ארוכה בישיבה אולם במקביל לכך, וזהו תנאי הכרחי גם מנקודת מבטה של הקהילה החרדית, יש לבטל את האפליה לטובה של הצבור החרדי, הגלומה בשחרור מן השרות הצבאי, בפיצוי כספי בדמות קרן סף שתעמוד לרשותו של יוצא צבא בתום שירותו.
